החלטה בתיק מ"ת 24985-09-11

1.         כנגד המשיב הוגש כתב אישום בגין תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפה סתם ואיומים.

2.         בהתאם לכתב האישום המתלוננת הינה בהליכי גירושין מבן זוגה מוחמד אל עביד. המשיב ואחיו, חאלד אל עביד (להלן: "חאלד"), הם אחיו של מוחמד אל עביד, גיסיהם של המתלוננת.

3.         על פי האמור בכתב האישום, ביום 05.09.11 שעה 14:45 לערך, המתלוננת התארחה יחד עם קרובת משפחתה מרבד אל עביד (להלן: "מרבד") בדירתה של רבקה אל עביד (להלן: "רבקה"), בכפר ג'ואריש. (להלן: "הדירה").  המתלוננת עמדה בסמוך לחלון הדירה, המשיב הבחין בה מחוץ לדירה והחל לקללה. המתלוננת שמעה את הקללות והשיבה למשיב כי ימתין לה ולא ילך כי ברצונה לדבר איתו. המתלוננת ירדה יחד עם מרבד מהדירה לכיוון המשיב ובעודן מדברות איתו, החל המשיב תוקף את המתלוננת ואת מרבד בכך שהכה את המתלוננת בפניה ובעט בה ברגליה. בנוסף, הכה את מרבד בפניה תוך שהוא דוחף אותה בידיו וכתוצאה מכך נפלה מרבד ונגרמה לה חבלה של ממש אשר התבטאה בשפשוף במרפק ידה השמאלית. בהמשך הגיע חאלד והצטרף למשיב כשהמשיב תוקף את המתלוננת ואת מרבד בכך שממשיך להכות את המתלוננת בפניה ובגבה ובעוד מרבד מוטלת על הארץ מושך את שערותיה. בהמשך איים המשיב על המתלוננת באומרו "אני הולך להביא אקדח, הלילה את תמותי".

ראיות לכאורה

4.         עיקר הראיות המבססות את כתב האישום הן הודעות המתלוננת ומרבד אשר מסרו למעשה גרסה כמתואר בכתב האישום.

5.         המתלוננת מסרה כי התארחה  ביום 05.09.11 אצל רבקה, שהיא קרובת משפחתה. המתלוננת עמדה בחלון הבית יחד עם מרבד. בשעה 14:45 עבר המשיב בסמוך לבית והחל לקלל אותה. המתלוננת אמרה לו מחלון הבית, שנמצא בקומה ראשונה, "תחכה לי למטה ונדבר בארבע עיניים." המתלוננת ירדה לרחוב, התחילה לדבר עם המשיב ואיתה מרבד. לדברי המתלוננת, דיברו עם המשיב עד ששוב החל לקלל ולאחר מכן החל מכה את המתלוננת. לדבריה, הכה בפניה ובעט ברגליה. אז הגיע חאלד והשניים הכו את המתלוננת ומרבד, המשיב הכה את המתלוננת בפניה וגבה, חאלד תפס את מרבד בשיער והפילה לרצפה. עוד לדברי המתלוננת, המשיב אמר לה "תחכי אני הולך להביא אקדח. הלילה את תמותי." אז התקשרה המתלוננת למשטרה.

6.         מרבד מסרה כי ישנה אצל דודתה רבקה. ביום 05.09.11 שעה 14:45 לערך הייתה בבית רבקה, המשיב עבר וקילל, המתלוננת אמרה שהיא יורדת אליו למטה ומרבד ירדה יחד איתה. המשיב קילל אותן. לדברי מרבד, אמרה לו "מה אתה חושב שאתה גבר שאתה מדבר עלינו ככה?"  ואז המשיב הכה בפניה, דחף אותה, היא נפלה וקיבלה מכה במרפק. בעת גבית הודעת מרבד החוקר העיר כי ראה שפשוף קל מאוד במרפק יד שמאל. עוד לדברי מרבד,  כשהייתה על הרצפה הגיע חאלד ואז המשיב תפס אותה בשערותיה  ומשך את השערות. אז הגיעה רבקה והפרידה. לאחר מכן קמה מהרצפה וחאלד הכה בה בעורפה. לדברי מרבד לא ראתה מה עשו המשיב וחאלד למתלוננת.

7.         בין המתלוננת ומרבד לבין המשיב נערכו שני עימותים בהם המתלוננת ומרבד עמדו על טענותיהן. 

8.         ב"כ המשיב טען כי לא מתקיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה לאור טענת אליבי אותה השמיע המשיב.

9.         המשיב טען כי כלל לא ראה ולא פגש את המתלוננת ומרבד כנטען על ידם ולא היה במקום הנטען. ממילא לא תקף ולא איים. לדבריו, ביום 05.09.11 היה אצל חוקר במשטרת רמלה בשעה 12:00 לערך. בשעה 13:30 לערך יצא מתחנת המשטרה, לקח את אחיו שהיה בתחנת המשטרה, לבית בג'ואריש וחזר לרמלה. לדברי המשיב, חזר מתחנת המשטרה לביתו במונית, מרחק 15-20 דקות נסיעה, כשחזר הביתה אימו, אחיותיו וחאלד היו בבית יחד איתו. לאחר מכן, בשעה 14:00 או 14:30 יצא מהבית, עד השעה 18:00 היה בקניון לבד, בשעה 18:00 הלך לדודים שלו  וחזר הביתה בשעה 20:00.  לדברי המשיב, המרחק מביתו לבית המתלוננת 700-1,000 מטר. בהמשך הודעתו טען כי הגיע לביתו בשעה 15:00.

10.        בשלב לכאורי זה, טענת האליבי של המשיב נסתרת בהודעת רבקה. רבקה אמנם ניסתה להרחיק עצמה מהאירועים ולא ליתן גרסה מפורטת משום שהמשיב והמתלוננת הם בני משפחתה. עם זאת, רבקה אישרה כי המשיב נכח במקום ובזמן הנטענים בכתב האישום וכי היא אף הפרידה בין המשיב לבין המתלוננת ומרבד.

11.        בנוסף לאמור, אין בטענת המשיב כדי לשלול את האפשרות שהיה במקום ובזמן הנטענים בכתב האישום. אפילו היה בתחנת המשטרה עד השעה 13:30 וכן יצא מביתו בשעה 14:00 או 14:30, לאור הקירבה הגיאוגרפית של בית רבקה, טענתו אינה שוללת את האפשרות כי בשעה 14:45 לערך הגיע ליד ביתה של רבקה ברחוב התמר בכפר ג'ואריש.

12.        באשר לחאלד יצוין כי הוא לא אותר. שוטר הגיע לביתו של חאלד ופגש שם את אביו אשר מסר שחאלד בעבודה ויחזור בשעה 18:00 לערך. השוטר השאיר לחאלד הזמנה להגיע מיידית לתחנת המשטרה. חאלד לא הגיע לתחנת המשטרה. ר' זיכרון דברים מיום 07.09.11 והזימון לחאלד.

13.        אשר על האמור, קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה.

עילת מעצר

14.        משקיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה, קמה עילת מעצר סטטוטורית של מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"), שכן המשיב נאשם בעבירות אלימות בבן משפחה כמשמעותו בחוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א-1991 ובהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק המעצרים, עבירות כאמור, חזקה עליהן כי הן מקיימות יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן בטחונו של אדם כאמור בסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. (ר' הגדרת בן משפחה בסעיף 1 לחוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א-1991).

15.        למשיב עבר פלילי. בגזר דין מיום 19.01.11 הורשע בנהיגת רכב מנועי ללא רישיון,  הפרת הוראה חוקית ותקיפה סתם על ידי שניים או יותר. בהליך זה הוטל על המשיב מאסר למשך 7 חודשים. כן הוטלו על המשיב 12 חודשי מאסר על תנאי ל- 3 שנים שלא יעבור על עבירת אלימות פיזית מסוג פשע ו- 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת אלימות פיזית מסוג עוון, עבירת איומים ועבירה לפי סעיף (287א) לחוק העונשין.

16.        מעבר לכך שעצם מעשי התקיפה והאיומים המיוחסים למשיב בכתב האישום מצביעים על מסוכנות מצידו, העובדה שההליך הפלילי כנגד המשיב בגין עבירת אלימות התנהל לפני זמן קצר וכן העובדה שמאסרי על תנאי התלויים ועומדים כנגדו לא הניאו אותו מביצוע המעשים לכאורה, מצביעים על מסוכנות הנשקפת מהמשיב אשר מצדיקה קבלת תסקיר שירות המבחן טרם בחינת חלופת מעצר.

17.        שירות המבחן יגיש תסקיר ביחס למשיב ויתייחס בו להערכת המסוכנות של המשיב ולחלופת מעצר.